אלרגיה לניקל ומתכות: כש"הזהב" גורם לפריחה

מהו הניקל?

מתכת הניקל (Nickel) היא אחד הגורמים הנפוצים ביותר בעולם ל"דלקת עור ממגע" (Contact Dermatitis). הניקל הוא מתכת כסופה, קשה ועמידה בפני קורוזיה, ולכן הוא משולב במגוון עצום של סגסוגות מתכת (ערבוב של מספר מתכות יחד). העמידות הזו והמחיר הזול הופכים אותו לרכיב בסיסי במוצרים רבים סביבנו, מה שמקשה מאוד על ההימנעות ממנו.

איפה הוא מסתתר?

את הניקל ניתן למצוא כמעט בכל מקום. הרשימה כוללת:

• אביזרי אופנה: שעונים, תכשיטים (בעיקר זולים), כפתורי ג'ינס, רוכסנים, אבזמי חגורות, סוגרי חזיות.

• חפצים אישיים: מפתחות, מטבעות, מסגרות של משקפיים, מכשירי גילוח.

• כלי בית ועבודה: מספריים, כלי מטבח, סירים, ידיות של ארונות, כלי עבודה, סוללות.

• רפואה: דבקים מסוימים לסתימות שיניים, מכשור רפואי ועוד.

חשוב לזכור: "לא כל הנוצץ זהב"

רבים טועים לחשוב שאם הם עונדים זהב או כסף, הם מוגנים. למעשה, ניקל משמש לעיתים קרובות להקשיית מתכות יקרות. "זהב לבן", למשל, הוא לרוב סגסוגת של זהב עם ניקל. לכן, לאנשים הרגישים מומלץ להשתמש אך ורק בתכשיטי זהב טהור (18-24 קראט), פלטינה או טיטניום, ולהימנע מציפויים שעשויים להתקלף ולחשוף את הניקל שמתחת.

מהי אלרגיה לניקל וכיצד היא נגרמת?

התגובה האלרגית מתרחשת כאשר יוני הניקל משתחררים מהמוצר וחודרים אל תוך העור.

שני גורמים מאיצים את התהליך הזה בצורה משמעותית:

1. חיכוך מתמשך: מגע צמוד ולוחץ, כמו מתחת לשעון, טבעת הדוקה או אבזם חגורה.

2. רטיבות וזיעה: הזיעה ממיסה ומייננת את הניקל ומסייעת לו לחדור את מחסום העור. לכן, פריחות שכיחות יותר בקיץ או באזורים מזיעים בגוף.

ניקל במזון ובבישול

ניקל הוא יסוד טבעי באדמה, ולכן נמצא בכמויות מזעריות בפירות וירקות – לרוב בכמות שאינה משמעותית קלינית. אולם, חדירת ניקל למזון יכולה להתרחש בשימוש בכלי בישול: סירים ומחבתות נירוסטה (פלדת אל-חלד המכילה ניקל) שהם חדשים לחלוטין, או לחלופין ישנים מאוד, שרוטים וחלודים, עלולים לשחרר ניקל לתוך האוכל (במיוחד בבישול חומצי כמו רוטב עגבניות).

---

לא רק ניקל: רגישות למתכות נוספות (קובלט, זהב ופלטינום)

בעוד הניקל הוא "המלך" של אלרגיות המתכת, קיימות מתכות נוספות העלולות לגרום לתגובות דומות, ולעיתים קרובות אנו רואים רגישות צולבת או משולבת:

• קובלט (Cobalt): מתכת הנמצאת לעיתים קרובות יחד עם ניקל בטבע ובסגסוגות תעשייתיות. היא משמשת גם בפיגמנטים (צבע כחול), מלט, וסגסוגות מתכת קשות. אנשים האלרגיים לניקל נמצאים בסיכון גבוה להיות אלרגיים גם לקובלט.

• זהב (Gold): למרות המיתוס שזהב הוא "היפואלרגני", קיימת אלרגיה לזהב עצמו (Gold Sodium Thiosulfate), אם כי היא נדירה יותר. לעיתים התגובה היא לא לזהב, אלא למתכות אחרות המעורבבות בו.

• כרום (Chromium): נפוץ מאוד בתעשיית העור (עיבוד ובורסקאות), מלט וחומרי בניין. רגישות לכרום נפוצה בקרב עובדי בניין או אנשים הנועלים נעלי עור ללא גרביים.

החשיבות הקריטית ברפואת שיניים ואורטופדיה

אחד ההיבטים החשובים והפחות מדוברים של אלרגיה למתכות הוא בתחום השתלים הרפואיים.

1. רפואת שיניים (דנטלי):

במשך שנים רבות נעשה שימוש בכתרים, גשרים, סתימות אמלגם וחוטי יישור שיניים המכילים סגסוגות של ניקל, קובלט, כרום ופלדיום.

מטופל הסובל מאלרגיה למתכות אלו עלול לפתח דלקות חניכיים כרוניות, צריבה בפה, "ליכן פלנוס" (Lichen Planus) בחלל הפה ואף נסיגת חניכיים, כאשר הגוף למעשה מנסה "לדחות" את המתכת. כיום ישנה מגמה לעבור לשימוש בחומרים קרמיים (כמו זירקוניה) או טיטניום שהם בטוחים יותר.

2. אורטופדיה (החלפת מפרקים):

ניתוחים להחלפת מפרקים (כגון ברך או ירך) ושימוש בפלטות וברגים לקיבוע שברים, מתבססים על שתלי מתכת חזקים. שתלים אלו עשויים לעיתים קרובות מסגסוגות המכילות ניקל, קובלט וכרום.

אצל מטופלים רגישים, השתלת מפרק המכיל את האלרגן עלולה להוביל לכישלון הניתוח, כאבים כרוניים, דלקת מתמדת סביב השתל, פריחה מפושטת בגוף ואף צורך בניתוח חוזר להחלפת השתל.

לסיכום:

אם אתם סובלים מפריחות חוזרות באזורי מגע עם תכשיטים, או עומדים לפני פרוצדורה דנטלית או אורטופדית מורכבת ויש לכם היסטוריה של רגישות לתכשיטים – חובה לבצע בירור אלרגולוגי מקיף (תבחיני מטלית).

אבחון מוקדם יאפשר לרופא השיניים או המנתח לבחור עבורכם את החומרים הבטוחים ביותר (כגון טיטניום או זירקוניה) ולמנוע סבל מיותר וכישלון של טיפולים יקרים.