"בבקשה, תתעטש על הילד שלי": האם סטריליות יתר פוגעת בבריאות?

פרדוקס האלרגיה המודרני

בתחילת המאה ה-20, אלרגיה או אסתמה הייתה מחלה נדירה למדי. כיום? אנחנו נמצאים בעיצומה של "מגפת אלרגיה" עולמית. למרות שהרפואה התקדמה והטיפולים – במיוחד המשאפים והסטרואידים – יעילים מאי פעם בהפחתת התמותה והסבל, הם לא הצליחו לעצור את התפשטות המחלה. למעשה, מאז שנות ה-80, מספר חולי האחלרגיה והאסתמה בעולם המערבי הוכפל, והמגמה ממשיכה לעלות.

החיפוש אחר האשם: לא הגנטיקה, וגם לא זיהום האוויר

אלרגיה היא מחלה מורכבת המושפעת משילוב של גנטיקה וסביבה. מכיוון שהגנטיקה האנושית לא השתנתה באופן דרמטי בכמה עשורים, היה ברור לחוקרים שהשינוי חייב לנבוע מהסביבה שלנו. החשוד המיידי בקרב הציבור הרחב היה זיהום האוויר. אלא שכאן חיכתה לחוקרים הפתעה: דווקא במדינות המערב המפותחות, בהן שכיחות האסתמה זינקה לשיאים חדשים, מדדי זיהום האוויר נמצאים לרוב במגמת ירידה. אם כך, אם זה לא האוויר המזוהם, מה כן גורם לעלייה בתחלואה?

התפנית המחקרית: "תיאוריית ההיגיינה"

התשובה החלה להתבהר דרך סדרה של מחקרים אפידמיולוגיים מרחבי העולם, שחשפו תבנית מרתקת ועקבית: אורח החיים המערבי, המודרני והנקי מדי, הוא ככל הנראה הגורם לבעיה. תיאוריה זו זכתה לכינוי "תיאוריית ההיגיינה".

הנה כמה מהממצאים המרכזיים שביססו את התיאוריה:

• כפר מול עיר: מחקרים שהשוו בין ילדים הגדלים בסביבה כפרית (חוות, מגע עם בעלי חיים, חשיפה לבוץ) לבין ילדים הגדלים בסביבה עירונית סטרילית יותר, מצאו באופן עקבי שכיחות נמוכה משמעותית של אסתמה ואלרגיות בקרב ילדי הכפר.

• גודל המשפחה: התברר כי ילדים למשפחות ברוכות ילדים, עם אחים גדולים רבים, סובלים פחות מאסתמה. ההסבר הוא שהאחים הגדולים "מביאים הביתה" מגוון רחב של חיידקים ווירוסים, החושפים את התינוק אליהם בגיל צעיר.

• מעונות יום: באופן דומה, תינוקות שהוכנסו למעונות יום בגיל צעיר מאוד (לפני גיל חצי שנה) ונחשפו ל"זיהומים" של ילדים אחרים, פיתחו הגנה טובה יותר מפני מחלות אלרגיות בהמשך חייהם.

בתמונה: חשיפה מוקדמת לסביבה טבעית, לכלוך ובעלי חיים הוכחה מחקרית כמפחיתה את הסיכון לאלרגיות ואסתמה.

המנגנון: מערכת החיסון זקוקה לאימון

כדי להבין למה זה קורה, דמיינו את מערכת החיסון של התינוק כצבא של טירונים. כשהתינוק ברחם, הוא נמצא בסביבה מוגנת לחלוטין. כשהוא יוצא לאוויר העולם, המערכת שלו עדיין אינה בשלה – היא זקוקה ל"אימון בסיסי" כדי ללמוד להבדיל בין אויב אמיתי (חיידק מסוכן) לבין גורם סביבתי תמים (אבקני פרחים, חלבון במזון או פרוות חתול).

האימון הזה מתרחש דרך חשיפה לחיידקים, וירוסים, אבק ובוץ. כשאנחנו מגוננים על הילד יתר על המידה, שומרים עליו בסביבה סטרילית, מונעים ממנו מגע עם חיות וממהרים לתת אנטיביוטיקה על כל חום קטן – המערכת החיסונית נשארת "מובטלת" ולא מאומנת. מתוך שעמום או חוסר ויסות, היא מתחילה לתקוף גורמים תמימים – וכך נוצרות מחלות המבוססות על תגובת-יתר או חוסר בקרה של המערכת: אלרגיות, אסתמה, ואפילו מחלות אוטואימוניות כמו סוכרת נעורים וטרשת נפוצה.

סיכום והמלצה: תנו להם להתלכלך