מהו לטקס?

הגומי הטבעי מופק מעץ טרופי והוא עשוי לגרום לאלרגיות. האלרגי ללטקס (לגומי) עשוייה להתבטא או כאקזמה מקומית (כמו למשל לאחר שימוש בכפפות גומי) או באופן קשה יותר עד כדי קוצר נשימה ואיבוד הכרה.

כיצד מתבטאת אלרגיה ללטקס?

האלרגיה ללטקס עשויה להתבטא כרגישות למוצרי גומי כמו גגפות, קנדומים, בלונים ומוצרים רבים אחרים ולעיתים קיימת תגובה צולבת גם עם מזונות טרופיים שונים כמו קיווי, אבוקדו, ערמונים, בננה ועוד.

כיוון שהשימוש בלטקס נפוץ מאד בבתי חולים יש חשיבות רבה של אבחון וטיפול בבעיה הן בקרב חולים המגיעים לאישפוז, בדיקה או ניתוח והן עבור אנשי הצוות של בתי החולים והמרפאות.

כל מי שמאובחן כסובל מאלרגיה ללטקס חייב לקבל הסבר על הסכנות, אמצעי המניעה ועל התחליפים ללטקס.
יש להמליץ לחולים לשאת עמם כפפות חד פעמיות ללא לטקס במיוחד בהגיעם לבדיקה רפואית למקרה שלצוות הרפואי לא יהיו כפפות מתאימות.

חוסר מודעות לרגישות ללטקס עלול לגרום לחשיפה מיותרת ללטקס ולתופעות לוואי קשות עד כדי אנפילקסיס ומוות בחולים בב"ח ובמרפאות בקהילה.
וכיום אנו חייבים להגביר את מודעותנו ואת אמצעי הזהירות בכל הנוגע לרגישות ללטקס.

האלרגיה ללטקס

הגומי לצורותיו השונות הוא אחד מהחומרים הנפוצים ביותר בחיי היום יום. מצמיגי מכוניות ועד לכפפות הרופאים. הגומי מיוצר בעיקר מהשרף הקרוי לטקס המופק מהעץ הטרופי Hevea brasiliensis
הלטקס מכיל את הגומי הטבע עצמו אך גם חלבונים רבים ושונים שמקורם בעץ הטרופי.
אלרגיה ללטקס הפכה לבעיה רפואית תעסוקתית משמעותית מאד. היא מתפתחת בעיקר בקרב עובדים בתעשיית הגומי ובקרב עובדי מערכת הבריאות הנחשפים למגוון מוצרי גומי.
מאז התגלו המיקרים הראשונים, הצטברו עדויות רבות על היקף הבעיה, תופעות הלוואי והנזקים שאלרגיה זו גורמת ודווחו מיקרי תמותה רבים.

בחולים הסובלים מאלרגיה ללטקס מפתחת מערכת החיסון נוגדנים ותאים היודעים לזהות את חלבוני הלטקס ולהיקשר אליהם. הקישור לחלבונים אלו יוצר תגובה אלרגית העשויה להתרחש בתוך שניות אך להמשך ימים ארוכים גם לאחר שהחשיפה הראשונית נעצרה.

ברוב רובם של המקרים אנו יודעים שהאלרגיה ללטקס אינה חולפת עם השנים גם לאחר שהחולים חדלו מחשיפה יומיומית ללטקס.

תסמיני האלרגיה ללטקס

התגובות לטקס תלויות במידת החשיפה ובאיבר או הרקמה לתוכם חדר הלטקס.
כך למשל האלרגיה ללטקס עשויה להתבטא בנזלות, דלקות עיניים, אסתמה של דרכי הנשימה, בעיות עוריות ולעיתים גם תגובות כלליות מיידיות וקשות העלולות להוביל להלם אלרגי ולמוות ("אנפילקסיס").

החשיפה ללטקס בחיי היום יום

חשוב להבין שהחולה עשוי לבוא במגע עם הלטקס בכמה אופנים: במגע עם העור,  בשאיפת חלקיקי לטקס שבאוויר, בחדירה של הלטקס לזרם הדם כמו בעת טיפול שיניים, ניתוח או עירוי  אוב חדירת הלטקס לגוף דרך מערכת העיכול  מלטקס העשוי להמצא באוכל עקב כלי ההכנה או האחסון של המזון.
למעשה החולה הסובל מאלרגיה ללטקס נמצא כל העת באיום מתמיד לבריאותו וחייו. בשל השכיחות הגבוהה של הגומי והלטקס בחיי היום יום, הרי שההיתקלות של החולה בלטקס עשויה להיות בלתי נמנעת ותדירה. החולה חייב כל הזמן להיות בערנות גבוהה.
מומלצת נשיאת אצעדה או תג המציין את האלרגיה. אמצעי בטיחות אלו נועדים להתריע בפני עוברי אורח או רופאים המטפלים בחולה על האלרגיה ללטקס.
החולים גם צריכים לשאת עמם ערכה לטיפול באלרגיה הכוללת תרופות אנטיהיסטמיניות ומזרק אוטומטי שלך אדרנלין לשימוש בשעת חירום.

התגובה הצולבת

חלבוני הלטקס הגורמים לאלרגיה הם למעשה חלבונים שמקורם בעץ הגומי, אלא שעץ זה הוא קרוב משפחה מבחינה פילוגנטית לצמחים רבים אחרים ולכן החולים האלרגיים ללטקס נמצאים בסיכון גבוה לפתח תגובות אלרגיות מסוכנות גם לחלבונים שמקורם בצמחים אחרים ובמיוחד למזונות טרופים כמו בבנות, קיווי, אבוקדו, תפוחי אדמה, עגבניות וערמונים. לכן חייבים חולים אלו בהמנעות מצריכת מאכלים העשויים להכיל מזונות אלו, מה שכמובן מסבך את חייהם עוד יותר.

החשיפה ללטקס בעת טיפול רפואי

תחום מועד לפורענות עבור החולים הסובלים מאלרגיה ללטקס הן דווקא מרפאות ובתי החולים. השימוש בלטקס במערכת הרפואית הוא גדול מאד. בעיקר מדובר על שימוש בכפפות הגומי על ידי אחיות, רופאים וכדומה וגם על שימוש רב בכלים ומכשירים העשויים גומי כמו למשל צינורות גומי (צנטרים)  המוחדרים לדרכי הנשימה, לכלי הדם או למערכת העיכול או השתן
החולים הסובלים מאלרגיה ללטקס חייבים ליידע את הצוות הרפואי מיד עם היכנסם למרפאה או לחדר מיון על האלרגיה שלהם. לעיתים יש צורך בהכשרת חדרי ניתוח ומרפאות חופשיים מלטקס לחולים אלו.
הסכנה לחולים מחשיפה ללטקס בעת טיפול רפואי היא גדולה מאד בשל הסכנה לחדירתו ישירות לזרם הדם בעת הפרוצדורה הרפואית ובשל היותו של המטופל תחת שפעת תרופות או במצב של חולי כללי.

מצבים אלו של תגובות אלרגיות ללטקס לא רק מסכנות מיידית את חיי החולה אלא גם גורמות לפגיעה בתפקוד, חולי, העדרויות מהעבודה, סבל, פגיעה באיכות החיים ופחד מתמיד העשוי להוביל לתחושת חרדה ודיכאון