מהי אנפילקסיס?

בשנת 1902 עסקו שני חוקרים בניסיון לחסן כלבים כנגד ארס שושנת הים. להפתעתם בחלק מהכלבים במקום להתפתח חיסון כנגד הארס התפתחו תופעות קשות, מיידיות ובלתי צפויות שחרגו בהרבה מתופעות הלוואי שצפויות היו להתרחש. לתופעה זו של רגישות יתר מוגזמת וקשה הם נתנו את השם אנפילקסיס שפירושו "ההפך מהגנה". ברבות הימים זכו שני החוקרים בפרס נובל ברפואה על גילוי התופעה והבנתה.
כיום אנו יודעים שאנפילקסיס היא למעשה תגובה אלרגית קשה המערבת מערכות גוף רבות, התגובה האלרגית מתפתחת לרוב כלפי חומרים שהם בדרך כלל בלתי מזיקים ואפילו מועילים, שבמרבית האנשים לא יגרמו לכל תגובה.

כיצד מתפתחת אנפילקסיס?

כשחודר לגוף חומר המוכר על ידי מערכת החיסון כחומר אלרגני (קרי: חומר הגורם לאלרגיה) נוצר קישור בינו לבין נוגדני אלרגיה המצויים בגוף. קישור זה גורם לשחרור חומרים שונים מתאי מערכת החיסון שהעיקרי מבניהם הוא ההיסטמין המתפזר ברקמה וגורם לתגובה מיידית ולתסמינים רבים ושונים.
כאשר האלרגן חודר ישירות לזרם הדם כמו לאחר עקיצת דבורה, מתן תרופה או אכילת מזון אליהם החולה אלרגי עשויה להתפתח תגובה מפושטת וקשה המערבת מערכות רבות – תגובה מפושטת המכונה אנפילקסיס.

הביטויים של אנפילקסיס

תגובה אלרגית אנפילקטית מתרחשת תוך דקות מהחשיפה לאלרגן והיא מתבטאת בד"כ בנזלת חריפה, אודם ופריחה מפושטת, תחושת קוצר נשימה, מחנק בלוע, חולשה, כאב בטן, בחילות שלשול, חולשה, ירידת לחץ דם, הפרעות בפעילות הלב, ערפול או איבוד הכרה עד כדי הלם וסכנת חיים מיידית.
לרוב לא כל התסמינים מופיעים יחד אך כמעט תמיד מדובר על פריחה מגרדת ומפושטת, חולשה וירידה בלחץ הדם.

הטיפול באנפילקסיס

הטיפול המיידי בחולה דורש את השכבת הנפגע, הרחקתו מהגורם האלרגי, והבהלתו במהירות האפשרית לקבלת טיפול רפואי, בד"כ לחדר המיון הקרוב. במידה והחולה מאבד הכרתו יש לדאוג לפתיחת דרכי אויר, הנשמה ובמידת הצורך גם עיסוי לב.
הטיפול בחדר המיון מבוסס על מתן חמצן, מתן נוזלים בעירוי, טיפול באדרנלין וטיפול בנוגדי ההיסטמין (החומר העיקרי המופרש בתגובה האלרגית). לאחר התאוששותו של החולה הוא חייב בהמשך השגחה לפחות מספר שעות מחשש להישנות התופעות ולאחר שחרורו הוא חייב להמשיך במעקב ובירור במרפאה לאלרגיה.

הגורמים לאנפילקסיס

הגורמים העיקריים לאנפילקסיס הם חומרים שבד"כ אינם מזיקים ושייתכן שבעבר הנפגע נחשף אליהם מבלי שקרה לא דבר כמו תרופות, מזון, הגומי הטבעי, עקיצות דבורים ועוד. אלרגיה עשויה להתפתח בכל גיל ואין זה נדיר לפתח אלרגיה עד כדי תגובה אנפילקטית למזון או תרופות למשל בכל גיל וללא סיבה מיוחדת.

תרופות

תרופות הן אחד הגורמים החשובים לאנפילקסיס. בעבר נחשבה פנצילין כגורם העיקרי אך כיום נראה שהשכיחות של תגובות אלרגיות לפנצילין אינה כה גבוהה וחשש רב יותר צריך להיות מתרופות לשיכוך כאב או מתרופות או תוספי מזון העשויים להכיל מרכיבים צמחיים שונים.
חולה היודע על קיומה של אלרגיה לתרופה מסוימת חייב להודיע על כך לרופאיו ולחקור היטב את תכולתה של כל תרופה חדשה שהוא מקבל.
אלרגיה לפנצילין ניתן די בקלות להוכיח או לשלול ומומלץ על כל מי שחושד באלרגיה לפנצילין לפנות לבירור. סכ"ה מדובר באנטיביוטיקה חשובה ויעילה מאד ומתברר שאנשים רבים מוגדרים בטעות כאלרגיים לפנצילין ללא כל הצדקה.

מזון

בגיל הילדות מהווה המזון את אחד הגורמים העיקריים לתגובות אלרגיות בכלל ולאנפילקסיס בפרט. חלב פרה, ביצה, בטנים, אגוזים שקדים ומאכלי דגים הם הגורמים העיקריים לאנפילקסיס ממזון.
בכדי לפתח אנפילקסיס למזון מסוים לא דרושה כמות גדולה ממנו. ילד אלרגי לביצה עשוי לפתח תגובה קשה אפילו לאחר אכילה מצלחת שלא נוקתה כראוי.
למרות שעם ההתבגרות רוב האלרגיות למזון חולפות הרי במקצת החולים הן יכולות להתמיד גם בגיל המבוגר ויש גם מיקרים שבהן מתפתחת לראשונה אלרגיה למזון דווקא בגיל מבוגר.

הלטקס

בשנים האחרונות התברר שהגומי הטבעי (הלטקס) עשוי גם כן לגרום לתגובות אלרגיות ואף לאנפילקסיס. רגישות יתר ללטקס עשויה להתפתח בעיקר בקרב רופאים ואחיות בשל חשיפה מתמדת לכפפות הגומי הסטריליות בעבודתם, אך גם חולים רבים עלולים ללקות באלרגיה זו, אלרגיה העשויה לגרום לתגובות חריפות דווקא בעת טיפולים רפואיים או ניתוחים.

ארס דבורים וצרעות

עקיצת דבורה או צרעה היא תמיד מפחידה וכואבת אך בעוד שבמרבית בני האדם העקיצה תגרום רק לכאב ונפיחות מקומית ישנם אנשים העשויים להיות אלרגיים לארס ולפתח תגובה אנפילקטית עד כדי סכנת חיים מעקיצה מקרית אחת.

הטיפול באנפילקסיס ומניעתו

הצעד הראשון והחשוב ביותר במניעה הוא קודם כל זיהוי הגורם באמצעות תבחיני עור הנעשים על ידי מומחים לאלרגיה. תבחיני העור ניתנים לביצוע בכל גיל וכאשר קיים חשד לאלרגיה חיוני לעבור בירור ובדיקה. על החולה ומשפחתו לדעת בדיוק למה הוא אלרגי וכיצד להימנע מהתפרצויות האלרגיה.
לאחר זיהוי הגורם האלרגי על הרופא להדריך את החולה ממה עליו להימנע וכיצד. חולים אלרגיים הנמצאים בסכנה לאנפילקסיס חייבים לשאת עמם תווית המציינת את הגורם האלרגי, במיוחד כשמדובר למשל בתרופות בכדי למנוע מתן בטעות של תרופה או חומר אחר אליהם החולה אלרגי.
על המומחה לאלרגיה להדריך את החולים העלולים ללקות באנפילקסיס בדרכים בהם עליהם לנקוט בעת התפרצות תגובה אלרגית ולציידם בתרופות חיוניות כמו למשל מזרק אוטומטי של אדרנלין לשעת חירום.