האם הצלחת שלנו אשמה? הקשר בין תזונה מודרנית לאסתמה ואלרגיה
ב-30 השנים האחרונות אנו עדים לזינוק דרמטי בשכיחות האסתמה והאלרגיה, בעיקר במדינות המערב. בעוד שהגנטיקה שלנו לא השתנתה, הסביבה והצלחת שלנו השתנו ללא היכר.
אחת ההשערות המובילות כיום ("ההשערה התזונתית") גורסת כי המעבר לתזונה מתועשת, עתירה בשומני טראנס וסוכרים ודלה בנוגדי חמצון, הוא מנוע מרכזי במגפה זו.
המחקרים האפידמיולוגיים תומכים בכך בבירור: תזונה ים-תיכונית, העשירה בירקות, פירות, דגים ושמן זית, נמצאה במחקרים רבים כגורם מגן מפני התפתחות אסתמה בילדים וכגורם הממתן את חומרת המחלה בקרב חולים קיימים.
קו ההגנה הראשון: ויטמינים ונוגדי חמצון (Antioxidants)
במהלך דלקת כרונית (כמו באסתמה), הגוף נמצא תחת "עקה חמצונית" (Oxidative Stress) – מצב בו נוצרים רדיקלים חופשיים הפוגעים ברקמת הריאה. כאן נכנסים לתמונה הויטמינים:
- ויטמין D – השחקן החדש והחשוב:
בניגוד לטקסטים ישנים, כיום אנו יודעים שלוויטמין D תפקיד קריטי במערכת החיסון. מחקרים עדכניים הראו קשר ישיר בין חוסר בויטמין D לבין החמרות תכופות יותר באסתמה וצורך מוגבר בסטרואידים. תיקון החוסר עשוי לשפר את השליטה במחלה.
- נוגדי החמצון הקלאסיים (ויטמין C, ויטמין E, בטא-קרוטן וסלניום):
רכיבים אלו מגנים על הריאות מפני נזקי חמצון וזיהום אוויר. מחקרים הראו כי צריכה בתזונה (פירות הדר, אגוזים, ירקות כתומים) קשורה לתפקוד ריאות טוב יותר.
הערה חשובה: המחקרים לגבי נטילת כדורים/תוספים של ויטמינים אלו הראו תוצאות מעורבות. ההמלצה הרפואית הגורפת היא לצרוך אותם דרך המזון הטרי ולא להסתמך על כדורים.
המינרל המרגיע: מגנזיום
המגנזיום ידוע ביכולתו להרפות שרירים חלקים (כמו אלו המכווצים את הסימפונות בזמן התקף).
ברפואה הדחופה, אנו משתמשים במגנזיום תוך-ורידי (IV) כטיפול מציל חיים בהתקפי אסתמה קשים. בתזונה היומיומית, צריכה נאותה של מגנזיום (הנמצא בעלים ירוקים, שקדים וקטניות) עשויה לסייע בהפחתת רגישות היתר של דרכי הנשימה.
מלחמת השומנים: אומגה 3 מול אומגה 6
זהו אולי המנגנון הביולוגי המשמעותי ביותר הקושר תזונה לדלקת. חומצות שומן הן לא רק "קלוריות", הן חומר הבניין של הורמונים ודלקת.
-
הצד "הרע" (בעודף): אומגה 6. מצויה בשמנים צמחיים זולים (סויה, תירס, חמניות) ובמזון מעובד. הגוף מפרק אותה לחומצה ארכידונית, וממנה נוצרים לויקוטריאנים – חומרים הגורמים לכיווץ הסימפונות ולהפרשת ליחה (בדיוק החומרים שתרופות כמו "מונטלוקאסט/סינגולייר" מנסות לחסום).
-
הצד "הטוב": אומגה 3. מצויה בדגי ים (סלמון, טונה), אגוזי מלך וזרעי פשתן. חומצות אלו מתחרות עם אומגה 6 ומייצרות חומרים נוגדי דלקת.
השורה התחתונה: התזונה המערבית עמוסה באומגה 6 ודלה באומגה 3, מה שיוצר "פרופיל דלקתי". איזון היחס לטובת אומגה 3 הוכח כבעל פוטנציאל להפחתת הדלקת באסתמה.
התגלית החדשה: סיבים תזונתיים וציר המעי-ריאה
בפסקה המקורית הוזכר "סוג אחר של חומצות שומן". הכוונה במחקר המודרני היא ככל הנראה ל- SCFA (חומצות שומן קצרות שרשרת).
אלו חומצות שומן הנוצרות במעי הגס כאשר החיידקים הטובים שלנו מפרקים סיבים תזונתיים (מירקות, פירות ודגנים מלאים).
התגלית המרעישה של השנים האחרונות ("ציר המעי-ריאה") הראתה כי חומרים אלו נספגים לדם, מגיעים לריאות ומגנים עליהן מפני תגובות אלרגיות. כלומר: מה שאנחנו אוכלים משפיע על החיידקים בבטן, שבתורם שומרים לנו על הריאות.
המלצות מעשיות למטופלים
למרות שתזונה אינה מחליפה טיפול תרופתי (משאפים), היא מהווה טיפול משלים חיוני:
-
יותר דגים, פחות שניצל: העדיפו דגי ים עשירים באומגה 3.
-
קשת של צבעים: הקפידו על ירקות ופירות ב-5 צבעים (לכיסוי כל נוגדי החמצון).
-
בדקו ויטמין D: בצעו בדיקת דם פשוטה, ובמידת הצורך קחו תוסף בהתאם להנחיית הרופא.
-
הפחיתו מזון מעובד: הוא עשיר באומגה 6 ומעודד דלקת.

