אסתמה, אלרגיה ומה שביניהן: חשיבות האבחון המדויק

​אסתמה (גנחת הסמפונות) איננה מחלה של הריאות בלבד. ברוב המכריע של המקרים, אסתמה היא ביטוי של מחלה אלרגית דלקתית. הקשר בין השניים הוא הדוק: כאשר דרכי הנשימה העליונות (האף והסינוסים) סובלים מאלרגיה, הדלקת נוטה "לרדת" גם לדרכי הנשימה התחתונות ולהתפתח לאסתמה. עקרון זה נכון גם לגבי אסתמה תעסוקתית, הנגרמת מחשיפה לחומרים שונים במקום העבודה המעוררים תגובה אלרגית בריאות.

​לכן, הטיפול באסתמה חייב לכלול התייחסות למקור האלרגי שלה, ולא רק לסימפטומים הנשימתיים.

​"אסתמה סמויה": כשהסיממן היחיד הוא שיעול

​רבים טועים לחשוב שאסתמה מתבטאת תמיד בקוצר נשימה דרמטי או ב"צפצופים". למעשה, אצל חולים רבים המחלה היא "סמויה" (Cough Variant Asthma). במצבים אלו, החולה אינו חש בקוצר נשימה קלאסי, אלא סובל בעיקר משיעול טורדני וכרוני, שאינו חולף בטיפולים רגילים נגד שיעול. ללא אבחון נכון של המקור האסתמטי-אלרגי, חולים אלו עלולים לסבול חודשים ושנים ללא מענה רפואי הולם.

​כיצד מאבחנים? תפקודי ריאה ותבחיני תגר

​כדי לאשר או לשלול אסתמה, יש צורך בביצוע בדיקות אובייקטיביות במכוני ריאות ייעודיים:

1. ​בדיקת תפקודי ריאה (ספירומטריה): בבדיקה זו מתבקש הנבדק לנשוף בחוזקה לתוך פיה המחוברת למחשב. המכשיר מודד את נפח האוויר ואת מהירות הזרימה. אצל חולי אסתמה, תהיה לרוב הפרעה או חסימה בזרימת האוויר. כדי לאשש את האבחנה, מקובל לחזור על הבדיקה לאחר מתן משאף (מרחיב סמפונות). אם נצפה שיפור משמעותי בזרימת האוויר לאחר המשאף – הדבר מחזק את האבחנה שמדובר באסתמה הפיכה.
2. ​חשיפת האסתמה הסמויה (תבחיני תגר): לעיתים, תפקודי הריאה במנוחה נראים תקינים לחלוטין, במיוחד כשהמחלה התקפית ולא קבועה. במקרים אלו, כדי "להוכיח" את קיום המחלה, מבצעים במכונים בדיקות המגרות את דרכי הנשימה באופן מבוקר (תבחין תגר). גירוי זה נעשה באמצעות שאיפת חומרים (כמו "מטכולין" או "אדנוזין") או באמצעות מאמץ גופני מבוקר. ירידה חדה בתפקודי הריאה במהלך הגירוי מעידה על רגישות יתר של הסמפונות ומאשרת את קיומה של אסתמה סמויה.

​כמומחה לאלרגיה ואימונולוגיה, תפקידי הוא לחבר את הנקודות: לפענח את תוצאות הבדיקות, לזהות את הטריגר האלרגי (בבית או בעבודה) ולהתאים טיפול שיימנע את השיעול ואת קוצר הנשימה.