אין ספק שאחד היצורים היותר מעצבנים סביבנו הם היתושים. הזמזום והעקיצות עשויים להטריף אותנו כך למשל קרה לקיסר הרומי טיטוס. לפי האגדה התלמודית, אלוהים שלח לטיטוס הקיסר הרומאי הרשע יתוש קטן שזמזם בראשו עד שהטריפו למוות.
יתושים כמעבירי מחלות מדבקות
יתושים הם גם אחד ממעבירי המחלות החשובים ביותר בעולם והם אחראי לנשיאת מחלות מדבקות קשות כמו המלריה והדנגה ווירוס הנילוס המערבי – בעיקר באזורים הטרופיים. למעשה מספר האנשים המתים בשנה בגלל מחלות המועברות על ידי היתוש מוערך בכ-3 מיליון, וזהו בעל החיים שממית הכי הרבה אנשים בעולם !
בארץ רוב היתושים אינם מעבירי מחלות למעט יתוש הטיגריס האסיאתי. יתוש זה שהתגלה בשנת 2002 עשוי לשאת נגיפים שונים, העלולים לגרום למחלה בבני אדם. הנגיפים גורמי התחלואה החשובים ביותר שיתוש הטיגריס עלול להעביר לבני אדם הם הדנגה והצ'יקונגוניה. למרות שמדובר במחלות טרופיות שלא קיימות בארץ הרי שבשנים האחרונות נרשמו העברות מקומיות של מחלות אלה באזורים באירופה המערבית וקיים חשש שהמחלות יתפשטו גם בארץ
אוכלי צוף ומוצצי דם
היתושים הם בעיקרם אוכלי צוף. אבל אצל רוב מיני היתושים הנקבות מוצצות דם מבעלי חיים אחרים כדי להשיג את החלבונים הדרושים ליצירת הביצים,. לנקבות אלו חוש ריח מפותח, הן אוהבות רייח של פרחים ובשמים והן נמשכות בעיקר לפחמן דו-חמצני הנפלט מדרכי הנשימה שלנו בתהליך הנשימה, ולחומרים הנמצאים בזיעה כמו חומצת חלב למשל. יתושים מסוגלים גם לזהות חום, ולכן הם יימשכו לבע"ח או בני בית "חמים" יותר כמו למשל תינוקות וילדים.
הטלת הביצים של היתוש נעשית במקום עם מים עומדים, ולכן אוכלוסיית היתושים גדולה באזורים של ביצות, נהרות ובקרבת חופים אך גם שלוליות, ברכות נוי ומאגרי מים עירוניים עשויים להוות מקור ליתושים.
אלרגיה לעקיצת היתוש
במהלך העקיצה מזריקה היתושה חומר שמקורו בבלוטות הרוק שלה שנועד להקל על מציצת הדם. חומר זה מכיל חלבונים שונים קטנים. במהלך האבולוציה פתחו רוב היונקים כולל גם אנחנו את האפשרות לזהות חלבונים אלו ולהתריע על העקיצה – וזו הסיבה שמתפתחת למעשה אודם נפיחות וגרד במקום העקיצה – זהו אות הזהרה עבורנו להסתלק מהמקום שורץ היתושים.
אלא שרבים מאיתנו התגובה הראשונית הקלה יחסית לעקיצת היתוש עשויה להסתבך: האזור עשוי להתנפח , מופעיות שלפוחיות ומתפתחת דלקת משמעותית גדולה העשויה לגרום לא רק לגרד מקומי אלא גם לכאב ולחום עד כדי הגבלה משמעותית.
במיקרים רבים עולה החשד לזיהום ורופאים רבים ימליצו על מתן אנטיביוטיקה במיוחד כשמדובר בילדים קטנים ובעקיצות באזור הראש והפנים.
תסמונת Skeeter
אותם אנשים החווים תגובות גדולות ומופרזות לעקיצת יתושים הם אנשים שלמעשה אלרגים לחלבונים המצויים ברוק היתוש ולמערכת החיסון שלהם יש למעשה רגישות יתר לחלבוני היתוש.
תסמונת זו של תגובות קשות לעקיצת היתושים קרויה תסמונת סקיטר Skeeter syndrome
היא עשויה לגרום לדלקת מקומית קשה אך בניגוד לאלרגיה לדבורים או צרעות איך בכך לגרום להלם אנפילקטי או לתגובות מיידיות מסכנות חיים.
תגובה מיידית ומסכנת חיים כמו אנפילקסיס, עקב עקיצת יתושים היא נדירה ביותר ותוארה רק במיקרים בודדים בעולם
הטיפול בעקיצת יתושים
רגישות יתר ליתושים ניתנת לאבחון באמצעות בדיקת אלרגיה שלאחרונה אני מבצע במרפאתי – הבדיקה עשויה לעזור באבחון החולים שאלרגים באמת לעקיצות לעומת חולים שרק עורם רגיש יותר.
בכל מיקרה אין טיפול ספציפי או חיסון כנגד רגישות זו אך יש מספר צעדים שחשוב לנקוט לשם מניעה ולשם טיפול לאחר הופעת העקיצה
למניעת עקיצות יש לטפל בסביבת המגורים הקרובה, כולל בתוך הבית. יש לייבש כל מקור היקוות מים ולו הקטנה ביותר. אין לשים תחתיות לעציצים. להחליף מים תכופות: בצנצנות השרשת צמחים, בצמחי מים (דוג׳: לאקי במבוק) וצלוחיות המים של חיות מחמד. בבריכות בגינה חובה לגדל דגים אוכלי ביצי יתושים (לדוג׳: גמבוזיות, רוזיברים), לתקן מקורות נזילה, ליבש מים עומדים, שלוליות או כל מים נקווים, למנוע עזובה עם מיכלים פתוחים, שקיות פלסטיק או צמיגים.
בנוסף, יש לדאוג לחומרים דוחי יתושים הנמכרים בחנויות המוכרות. בין החומרים המצויים , יש הניתנים למריחה על הגוף, להתזה, או שמנים אתרים למיניהם הדוחים יתושים, כילות למיטות תינוק, רשתות על פתחי הבית, שינה עם מאווררים מועילה להרחקת היתושים, שרוולים ומכנסיים ארוכים
החומרים היעילים ביותר לדחיית יתושים הו ה DEET אך יש לשים לב שלחומר יש רעילות מסויימת ולכן יש להזהר בשימוש בו בילדים ובנשים הרות.
הנחיות נוספות למניעת עקיצות יתושים ניתן לקרוא באתר משרד הבריאות, בכתובת: http://www.health.gov.il/Subjects/disease/WNF/Pages/protection.aspx
הטיפול בעקיצה עצמה, תלוי בחומרתה ובמידת הרגישות של האדם. לתגובות קלות ניתן להסתפק בשימוש בג'ל פניסטיל למשל אך כאשר התגובה הצפויה עשויה להיות קשה אני בד"כ מספק לחולים שליח מרשם למשחה אנטי דלקתית מתאימה.
ניתן להיעזר גם בכדורים או סירופים של אנטיהיסטמינים ולעיתים ניתן להעזר בהם גם למניעה עתידית ולא רק לשם טיפול נקודתי.
לרוב אין שום צורך בטיפול אנטיביוטי – אך רבים מהרופאים אינם מבדילים ביםן תגובה אלרגית לזהום ולכן ממליצים על טיפול אנטיביוטי.
