אלרגיה לשומשום היא אחת מאלרגיות המזון הנפוצות ביותר, הן אצל ילדים והן אצל מבוגרים. היא יכולה להופיע בכל גיל, ולעתים קרובות היא נמשכת לאורך כל החיים.
מהם התסמינים של אלרגיה לשומשום?
התסמינים של אלרגיה לשומשום יכולים להיות קלים או חמורים, ומתפתחים בדרך כלל תוך דקות עד שעות לאחר אכילת שומשום או מוצרים המכילים שומשום.
התסמינים הקלים יכולים לכלול:
גירוד בפה או בגרון
פריחה או כוורות
נפיחות בפנים, בשפתיים או בלשון
נזלת
דמעות בעיניים
התסמינים החמורים יכולים לכלול:
קשיי נשימה
צפצופים
שיעול
הקאות
שלשולים
ירידה בלחץ דם
סחרחורת
עילפון
במקרים נדירים, אלרגיה לשומשום יכולה לגרום לתגובה אלרגית חמורה ומסכנת חיים הנקראת אנפילקסיס.
אנפילקסיס היא מצב חירום רפואי הדורש טיפול מיידי באפיפן.
כיצד ניתן לאבחן אלרגיה לשומשום?
אם אתם חושדים שיש לכם או לילדכם אלרגיה לשומשום, חשוב לפנות לרופא. הרופא יבצע בדיקה גופנית וישאל שאלות על ההיסטוריה הרפואית שלכם ועל התסמינים שאתם חווים.
בנוסף, ייתכן שהרופא ימליץ על ביצוע בדיקות דם או בדיקות עור כדי לאבחן את האלרגיה.
כיצד ניתן לטפל באלרגיה לשומשום?
הטיפול הטוב ביותר באלרגיה לשומשום הוא הימנעות מוחלטת מאכילת שומשום ומוצרים המכילים שומשום.
חשוב לקרוא בקפידה את תוויות המזון לפני רכישת מוצרים חדשים, ולהימנע ממוצרים המכילים שומשום או שמן שומשום.
בנוסף, חשוב להצטייד באפיפן וללמוד כיצד להשתמש בו.
הנה כמה טיפים נוספים שיכולים לעזור לכם לחיות עם אלרגיה לשומשום:
הודיעו לחברים, למשפחה ולצוות בבית הספר או במקום העבודה על האלרגיה שלכם.
שאת איתכם תמיד אפיפן.
הימנעו מאכילה במסעדות שאינכם מכירים היטב.
היו ערניים לתסמינים של אלרגיה לשומשום.
פנו לרופא מיד אם אתם חווים תסמינים של אלרגיה לשומשום.
לסיכום, אלרגיה לשומשום היא מצב רפואי רציני הדורש טיפול ותשומת לב.
עם אבחון נכון, טיפול הולם והימנעות מוחלטת משומשום, ניתן לחיות חיים בריאים ונורמליים עם אלרגיה זו.
טיפול ב-Dupilumab (דופיקסנט) מלווה בהפחתת התלקחויות אסתמה ושיפור תפקוד ריאתי בילדים עם אסתמה (N Engl J Med)
11/12/2021
בקרב ילדים עם אסתמה לא-מבוקרת בדרגה בינונית-עד-חמורה מתן הוספת Dupilumab (דופיקסנט) לטיפול התרופתי לוותה בהפחתת התלקחויות אסתמה ותפקוד ריאתי טוב יותר עם שיפור בקרת אסתמה, בהשוואה לחולים בזרוע הפלסבו, כך עולה מנתונים שפורסמו בכתב העת New England Journal of Medicine.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי ילדים עם אסתמה בדרגה בינונית-עד-חמורה עדיין בסיכון לסיבוכים של המחלה, למרות קבלת טיפול סטנדרטי. הטיפול ב- Dupilumab אושר למבוגרים ומתבגרים עם אסתמה, כמו גם לחולים עם מחלת אחרות ממשפחת דלקת מסוג 2.
המחקר הנוכחי הינו מחקר אקראי, כפל-סמיות, מבוקר-פלסבו, שכלל 408 ילדים בגילאי 6-11 שנים עם אסתמה לא-מאוזנת בדרגה בינונית-עד-חמורה. המשתתפים חולקו באקראי לקבלת זריקה תת-עורית של Dupilumab (מינון של 100 מ"ג לאלו במשקל של עד 30 ק"ג, מינון של 200 מ"ג לאלו במשקל גבוה יותר) או פלסבו תואם, אשר ניתנו כל שבועיים. כל הילדים המשיכו בטיפול הסטנדרטי שלהם.
התוצא העיקרי היה השיעור השנתי של התלקחויות אסתמה חמורות. תוצאי סיום משניים כללו את השינוי מתחילת המחקר בתפקוד הריאתי והשינוי לפי שאון ACQ-7-IA (Asthma Control Questionnaire 7 Interviewer-Administered) לאחר 24 שבועות.
בחולים עם פנוטיפ של דלקת מסוג 2, השיעור השנתי של התלקחויות אסתמה חמורות עמד על 0.31 (רווח בר-סמך 95% של 0.22-0.42) עם Dupilumab ועל 0.75 (רווח בר-סמך 95% של 0.54-1.03) עם פלסבו (ירידה בסיכון יחסי של 59.3%, p<0.001).
השינוי הממוצע מתחילת המחקר במדד ppFEV1 (Predicted Prebronchodilator Forced Expiratory Volume in 1 second) עמד על 10.5 נקודות אחוז עם Dupilumab ועל 5.3 נקודות אחוז עם פלסבו (הבדל ממוצע של 5.2 נקודות אחוז, p<0.001).
הטיפול ב- Dupilumab לווה גם באיזון טוב יותר של מחלת הריאות, בהשוואה לפלסבו (p<0.001).
תוצאות דומות תועדו בחולים עם ספירת אאזנופילים של 300 תאים לממ"ק ומעלה בתחילת המחקר.
היארעות אירועים חריגים חמורים הייתה דומה בשתי הקבוצות.
ממצאי המחקר תומכים בהוספת Dupilumab לטיפול בילדים עם אסתמה בדרגה בינונית-עד-חמורה שאינה מאוזנת היטב.
מנהל המזון והתרופות האמריקאי אישר את Tezspire לטיפול באסתמה חמורה
מנהל המזון והתרופות האמריקאי (Food and Drug Administration) הודיע על אישור Tezepelumab-Ekko (Tezspire) כתרופה ראשונה במשפחה לטיפול באסתמה חמורה במבוגרים וילדים מגיל 12 שנים ומעלה. הטיפול התרופתי אינו מומלץ להקלה על ברונכוספאזם אקוטי או סטאטוס אסתמטיקוס.
Tezepelumab-Ekko הינו נוגדן חד-שבטי הפועל כחסם TSLP (Thymic Stromal Lymphopoietin), ציטוקין שמקורו מתא אפיתל ולו חלק בפתוגנזה של אסתמה. Tezepelumab-Ekko ניתן בזריקה תת-עורית במינון מומלץ של 210 מ"ג, אחת לארבעה שבועות.
האישור המוקדם של הטיפול התרופתי מבוסס על תוצאת מספר מחקרים קליניים, בעיקר מחקר NAVIGATOR בשלב 3, אשר תוצאותיו פורסמו בכתב העת New England Journal of Medicine בחודש מאי. המחקר כלל 1,061 חולים, אשר חולקו באקראי לקבלת Tezepelumab-Ekko (529 חולים) או פלסבו (532 חולים). עם הטיפול הפעיל, השיעור השנתי של התלקחויות אסתמה עמד על 0.93, בהשוואה לשיעור שנתי של 2.10 עם פלסבו (p<0.001).
בחולים עם אסתמה חמורה ולא-נשלטת שטופלו ב- Tezepelumab-Ekko תועדו פחות התלקחויות ותפקוד ריאתי טוב יותר, עם בקרת אסתמה טובה יותר ושיפור איכות חיים בריאותית, בהשוואה לאלו בזרוע הפלסבו.
הטיפול מלווה באזהרה כי אין לתת את התרופה לחולים עם רגישות-יתר ידועה ל- Tezepelumab-Ekko או מרכיביו. תגובות רגישות-יתר, כולל פריחה ודלקת לחמית אלרגית, עשויות להופיע בתוך שעות ממתן התרופה, אך לעיתים תתכן הופעה מאוחרת והתגובה תופיע רק לאחר מספר ימים. אין להשתמש בתרופה לטיפול בתסמיני התקף אסתמה, ברונכוספאזם חמורה או סטאטוס אסתמטיקוס וכן יש להימנע ממתן חיסון חי-מוחלש לחולים תחת טיפול זה.
אין נתונים אודות השימוש ב- Tezepelumab-Ekko בנשים הרות, אם כי מעבר שלייתי של נוגדנים חד-שבטיים דוגמת Tezepelumab-Ekko גדול יותר במהלך הטרימסטר השלישי להיריון; לאור זאת, השפעות אפשריות על העובר עשויות להיות בולטות יותר במהלך הטרימסטר השלישי להיריון.
תופעות הלוואי הנפוצות של התרופה כולל דלקת גרון, כאבי מפרקים וכאבי גב.
מחברת התרופות נמסר כי האישור החדש מספק אפשרות טיפול תרופתי לחולים רבים עם אסתמה חמורה, היכולים לקבל את הטיפול ללא תלות בגורם לדלקת.
תסמונת המעי הרגיז - תגובה אלרגית מקומית של מערכת העיכול
עד 20% מהאנשים ברחבי העולם מפתחים תסמינים במערכת העיכול בעקבות ארוחה מה שמוגדר כתסמונת המעי הרגיז., תסמונת זו לירידה באיכות החיים, תחלואה משמעותית ועלויות רפואיות גבוהות. למרות שהאינטרס של הקהילות המדעיות וההדיוטות בנושא זה גדל במידה ניכרת בשנים האחרונות, עם כניסתן העולמית של דיאטות ללא גלוטן ותזונה אחרת, המנגנונים הבסיסיים של תלונות בטן הנגרמות על ידי מזון נותרו עלומים במידה רבה.
עבור מיליוני האנשים הסובלים מתסמונת המעי הרגיז (IBS), ההתכווצויות, השלשולים והעצירות המלווים אותם הם מתסכלים ומעיקים. וזה עוד יותר מתסכל כשהרופאים לפעמים מבטלים את הסימפטומים, ומייחסים אותם לחרדה או אפילו לדמיון - "הכל בראש", אומרים הרופאים….אולי יש בכך לעיתים גרעין של אמת, אבל יותר ויותר מחקרים מציגים נתונים התומכים בהשערה חדשה לפיה תסמונת המעי הרגיז עשוייה להיגרם על ידי סוג של תגובה אלרגית מקומית למזון במערכת העיכול.
"מטופלים רבים מאמינים שהם אלרגיים למשהו", אך בדיקות אלרגיה למזון של הדם לא מצביעות על כך, אבל חוקרים רבים מאמינים שייתכן שמדובר בתגובה אלרגית ספציפית המתרחשת במעיים" וזה קונספט חדש לגמרי.
אחד הרמזים הראשונים שהסבירו את התסמונת הופיע לפני כ -15 שנה, כאשר חוקרים חשפו משהו מסקרן בחולי IBS. הם מצאו שבדדגימות רקמת מעיים מחולים ב IBS נמצאו והופעלו תאי חיסון הנקראים תאי מאסט; בדרך כלל, תאי המאסט משמשים כמעין מערכת התרעה לגוף, ושייכים לענף האלרגי של המערכת החיסונית.
הם פולטים חומרים כגון היסטמין כאשר הם מאוימים בזיהום או טפילים. אך בקרב חולי IBS אלו - שלא היו להם זיהומים פעילים - לא רק שתאי המסט הופעלו, הם היו בסמיכות יוצאת דופן לתאי עצב וגרמו להם לפעילות יתר. אבל רופאים וחוקרים רבים הטילו ספק בכך שתסמונת - IBS קשורה בדלק\ת או אלרגיה .
היו מחקרים שסברו שאולי זיהום כלשהו במעיים גורם לחלק מהאנשים להיוותר עם דלקת מעיים קלה שגורמת לתסמונת המעי הרגיז אבל רוב העבודות לא מצאו דלקת של ממש במערכת העיכול, ואם כן רק דלקת בעוצמה נמוכה מאד
לכן הועלתה ההשערה שהזיהום במעיים גורם למערכת החיסון להכריז מלחמה לא רק כנגד הוירוס או החיידק אלא גם מפתחת תגובה אלרגית כלפי חלבונים שמקורם במזון שאנו אוכלים
ואכן במודל ניסיוני שפורסם לאחרונה בעתון המדעי החשוב NATURE עיי קבוצת חוקרים מבלגיה בראשות Guy E. Boeckxstaens החוקרים מצאו כי לאחר זיהום, עכברי מעבדה פיתחו אלרגיה למזון בו הם הואכלו בעת הזיהום. מאותו הרגע כאשר הואכלו עכברי המעבדה במזון שהפך לאלרגני הדבר גרם לתאי המסט להיות מופעלים וולשחרר את הכימיקלים שלהם כמו ההיסטמין. מה שגרם לתאי עצב של המעי להיות רגישים יותר ולגרום לפעילות מעיים לא תקינה ולכאב.
חשוב לזכור שאין מדובר באלרגיה רגילה למזון שבו המזון האלרגני חודר לזרם הדם וגורם לתגובה קשה ומפושטת. אלא מדובר בתגובה החיסונית מקומית למעי.
כדי לבדוק האם זה נכון גם בבני אדם הזרקת חלבוני מזון אלרגניים (גלוטן, חיטה, סויה וחלב) לרירית המעי הגס של חולים עם תסמונת המעי הרגיז וזה גרם לבצקת מקומית ולהפעלת תאי ההמסט. התוצאות הללו מזהות ומאפיינות מנגנון אפשרי העומד בבסיס כאבי בטן הנגרמים על ידי מזון, ובכך יוצרים אפשרויות חדשות לטיפול בתסמונת המעי הרגיז והפרעות הקשורות לכאבי בטן.
לסיכום ייתכן מאד שלתסמונת המעי הרגיז ואיסבילות למזונות יש בסיס אלרגי שבו נוצרת תגובה אלרגית בתוך המעי עצמו. לממצאים אלו חשיבות גדולה שכן הם יאפשרו איבחון וטיפול אנטי אלרגי בבעיות עיכול אלו.
עיקר הבדיקות האלרגיות עשויות להתבצע בבדיקות דם של רמות IGE למזונות או תבחיני אלרגיה עוריים ובמידת הצורך גם בדיקות שיעשו במערכת העיכול עצמה
במקביל ניתן יהיה להציע טיפול אנטיאלרגי שישיה ספציפי עד כמה שאפשר למערכת העיכול
שימו לב שלבדיקות האלרגיה אין כל קשר לבדיקות ה IGG למזון המבוצעות כיום עיי מעבדות פרטיות - בדיקות "אלטרנטיביות" אלו קלות לבצוע אבל למעשה לא נותנות לנו שום מידע אמין ולא היה שום אישוש מדעי אמיתי ליעילותם
Aguilera-Lizarraga, J., Florens, M.V., Viola, M.F. et al. Local immune response to food antigens drives meal-induced abdominal pain. Nature (2021). https://doi.org/10.1038/s41586-020-03118-2
אנחנו בפריצת דרך היסטורית בטיפול בוירוס הקורונה הארור
מסםפר חברות הצליחו לפתח חיסונים יעילים כנגד הוירוס, החיסונים יגנו לא רק עלינו אישית אלא על כולנו יחד כאוכלוסייה
כל מה שעלינו לעשות זה פשוט להתחסן
אני מודע לכך שיש חששות מהחיסון אז חשוב לומר : החיסונים של פייזר ומודרנה כנגד הקורונה הוכחו כחיסונים יעילים ובטוחים מאד לשימוש
הם עברו את כל שלבי המחקר והאישורים, לא היה דילוג על שלב כלשהו אלא רק זרזו את הבירוקרטיה שמסביב ולכן הם אושרו במהירות.
מתוך עשרות אלפני (עוד מעת מאות אלפי) האנשים שחוסנו בחיסונים - היו מיקרים בודדים של תגובות אלרגיות, בדומה לתגובות עם חיסונים או תרופות אחרות.
אלא שתשומת הלב הציבורית לחיסון יצרה הד תקשורתי אדיר לתגובות הלוואי והגבירו את הבלבול בקרב המתחסנים
החיסון מכיל mRNA שהוא המרכיב החיסוני הפעיל והוא אינו גורם לאלרגיות
אך בתוך התרחיף יש חומרים שומניים וסוכריים שונים המשמשים כמעיין חומר שימור למיהול החיסון
חומרים אלו דומים מאד בשני החיסונים העיקריים : מודרנה ופייזר והם חומרים מוכרים היטב המשמשים גם בחיסונים אחרים.
אין בחיסונים חומריןם אלרגנים אחרים כמו לטקס, ביצים, תימרוסל, אלומניום וכדומה.
החומרים שבחיסונים אלו בדרך כלל אינם גורמים לאלרגיות אלא באחוז קטן של האוכלוסייה.
הגורם העיקרי לתגובות האלרגיות הוא ככל הנראה חומר בחיסון הקרוי פרופילן גליקול
פרופילן גליקול (Propylene glycol) או 1,2 פרופאן דיאול (1,2-propanediol) הוא תרכובת אורגנית המופיעה כנוזל צמיג שקוף. כמעט חסר ריח, בעל טעם מתוק חלש.
לחומר מגוון רחב של שימושים, בהם כמונע קפיאה, כממס וכתוסף מזון.
החומר משמש כממס לתרופות שונות הן לבליעה והן להזרקה או לשימוש חיצוני.
אחד השימושים בו הוא כאמור בחיסונים אך ניתן למוצאו למש ל גם בחומרתרופות הגורמות לשלשול או בבחומרים המשמשים לבדיקות המעיים
הוא משמש להמסת צבעי מזון ותוספי טעם ואז הוא מסומן כ מסומן כE1520.
כחומר לחות בתוך קרמי לחות, קוסמטיקה, בשמים, דאודורנטים, שמפו, משחות שיניים, ומוצרי טיפוח אחרים כמו למשל בקרם "צטומקרוגול"
משתמשים בו גם כחומר סיכה או כחומר מונע קפאון בתעשייה
לאחר שהחומר מגיע לגוף הוא מפורק לחומרים המצויים ממילא באופן טבעי בתאים כך שהוא בטוח ואינו רעיל כלל נדרש ריכוז של גרם חומר בליטר דם כדי שתתרחש הרעלה: ריכוז שכמעט בלתי אפשרי להגיע אליו.
במידה ואתם סבורים שאולי בעבר חוויתם אלרגיה לחומר זה בהיותו בתכשירים כאלו או אחרים - פנהו אלינו לייעוץ ובדיקה
אשמח לעזור לכל מי שמתלבט , השאלות הן רבות ודרוש דיאלוג ולכן יש ליצור קשר עם המרפאה לייעוץ טלפוני או להגיע לבדיקה וייעוץ במרפאה עצמנה
פרטים על יצירת הקשר וזימון ייעוץ תוכלו לראות בדף הבית
לנוחיותכם מצורפת רשימת החומרים המצויים בכל אחד מהחיסוני קורונה המשווקים בארץ :
The Pfizer BioNTech COVID-19 Vaccine includes the following ingredients:
אבחון יתר של אלרגיה לחלב פרה, הנחיות לא מבוססות ונזק למאמצי ההנקה
לאחרונה אני ועמיתיי מוטרדים מהעליה המסחררת בשימוש בפורמולות לא שגרתיות לתזונת ילדים ומההנחיות לאמהות להפסיק לצרוך מוצרי חלב - במטרה לפתור בעיות כמו פסי דם בצואה רפלוקס, אי שקט, ודרמטיטיס ומה לא.... מה שכמובן מדרדר אותם להפסיק את ההנקה
ההחלטה נעשת לרוב ללא ביסוס של בדיקת אלרגיה או ייעוץ עם רופא מומחה לאלרגיה וגם נאמר לאמהות שרק בגיל שנה כדאי שיפנו לבדיקת אלרגיה (למרות שבדיקה ניתן לבצע בכל גיל וגיל)
ובנוסף לכל הצרות - רופאי הילדים התחילו גם לדלג על השימוש בפורמולות צמחיות בשל "סיכוי גבוה לאלרגיה צולבת" או כי "סויה עושה שיעור יתר"
לתחושתי פועלים מתחת לפני שטח של כוחות כלכליים שמביאים להחלטות שאינן תמיד מוצדקות רפואית
והנה לאחרונה התפרסם בעתון האמריקאי החשוב JAMA מחקר בנושא שאכן מאשש את חשדותיי
. "Assessment of Evidence About Common Infant Symptoms and Cow’s Milk Allergy
JAMA pediatrics 2020
Munblit, Daniel, Michael R. Perkin, Debra J. Palmer, Katie J. Allen, and Robert J. Boyle
מכירתן של פורמולות מיוחדות להזנת תינוקות עם אלרגיה לחלב פרה (CMA) עלו משמעותית בשנים האחרונות. מדובר בפורמולות שמחירן גבוה מאד , המיוצרות בטכניקות שבהם יש פירוק חלבונים באמצעות גופרית ושיטות אחרות ושאין מספיק מידע לדעת החוקרים לגבי בטיחותם
חלק גדול מהפורמולת הללו מתאפיין ברייח מוזר שמעורר דחייה בקרה הההורים והילדים
הרושם הוא שייתכן ויש גורמים העלולים לקדם אבחון יתר של "אלרגיה לחלב או סויה" ובכך לעודד צריכת פורמולות אלו או לפגוע בהנקה.
מחברי המאמר סקרו באופן שיטתי את הספרות הרפואית העוסקת בשאלה האם שינוי תזונתי, שכולל הפסקת צריכה של חלב פרה אצל האם ואצל התינוק, יעיל לטיפול בתסמיני תינוקות שכיחים.
בנוסף, החוקרים השתמשו בנתונים שפורסמו על הרכב חלב אם כדי להעריך את ההסתברות שחלבון חלב פרה, הנמצא בחלב אם אנושי, יעורר תסמיני אלרגיה אצל תינוקות עם אלרגיה לחלב הפרה.
החוקרים סקרו הנחיות רפואיות הקשורות באלרגיה לחלב שפורסמו בעשור האחרון. שבע מתוך תשע ההנחיות הציעו להתייחס לתסמיני תינוקות שכיחים כנגרמים לכאורה מחלב והמליצו על הפסקת צריכת חלב פרה על ידי האמא לצורך טיפול בתסמינים שכיחים אצל תינוקות יונקים.
במקביל, החוקרים מצאו שאלרגיה לחלב פרה אמיתית , שאומתה על ידי מבחן תגר מזון, משפיע על כ-1% מהתינוקות, בעוד שבכי מטריד, הקאות או פריחות, מתרחשים בכ-15% עד 20% מהתינוקות.
החוקרים הגיעו למסקנה שלמעשה אין מספיק מחקרים קליניים שתומכים בשימוש בהפסקת צריכת חלב פרה מצד האם או אצל התינוק כאסטרטגיה לטיפול בתסמינים שכיחים אצל תינוקות ללא אלרגיה לחלב מאומתת.
החוקרים העריכו שחלב האם של אישה הצורכת חלב פרה לא יכול להכיל כמות מספקת של אלרגן חלב על מנת לעורר תגובה אלרגית.
תוצאות המחקר גם הראו שחלק מההנחיות המדברות על "אלרגיה לחלב" נתמכו ישירות על ידי יצרני פורמולות או יועצי שיווק, ו-80% מכלל מחברי ההנחיות דיווחו על ניגוד אינטרסים עם יצרני הפורמולות.
לסיכום, ההמלצות לטפל בתסמיני תינוקות שכיחים בהנחת עבודה של אלרגיה לחלב פרה אינן מבוססות כלל, במיוחד אצל תינוקות יונקים שאינם צורכים ישירות חלב פרה. המלצות כאלו עלולות לגרום נזק על ידי ערעור האמון בהנקה ומעבר לפרומולות חריגות.
אני אישית מרגיש כמו מחברי המאמר שאכן יש הגזמה רבה בכל הקשרו בהפסקת צריכת חלב על ידי האם המניקה או התינוק , והמנעות לא מוצדקת משימוש בפורמולות טבעעיות על בסיס חלבי או צמחי.
אני חוזר ומזכיר שייעוץ רופא אלרגי הוא ייעוץ היכול להעשות בכל גיל
מחקר חשוב : הביטויים של נזלת אלרגית משתנים עם הגיל
The Annals of otology rhinology and laryngology
חוקרים אספו נתונים על כ 2800 חולים עם נזלת אלרגית ומצאו שהשכיחות לרגישות לאלרגנים היתה בשיאה בין הגילאים 20 ל-29 שנים ולאחר מכן פחתה בהדרגה עם הגיל. כאשר שיעור הרגישות היה גבוה יותר בקרב גברים לעומת נשים (P = .046) ועיקר התסמינים שאיפיינו את הגברים היה אף סתום
חלק גדול מהחולים היה רגיש לקרדית אבק הבית אך הרגישות הזו פחתה עם הגיל . לעומת זאת דווקא רגישות לאבקני צמחים שונים עלתה עם הגיל. יחד עם הירידה באלרגיה עם השנים פחתה גם תופעת האף הסתום האופיינית לאלרגיה
החוקרים מסיקים כי המאפיינים הקליניים של נזלת אלרגית, כולל דפוסי רגישות לאלרגנים ותסמינים קשורים, משתנים על בסיס גיל ומין המטופל.
מגפת הקורונה הביאה לשינוי דרסטי בהרגלי הניקיון שלנו.
הוירוס עשוי להימצא במשטחים, חפצים וכלים שונים ובמגע איתם אנו עלולים להוביל את הוירוס ישר לדרכי הנשימה שלנו מבלי משים.
ולכן ההנחיות הן לחטא את כפות הידיים שוב ושוב עם אלכוהול 70% או ברחיצה קפדנית במים וסבון
אלא שלחיטוי המתמיד הזה עלול להיות מחיר בריאותי.
רחצת יתר של העור גרמת לפגיעה בשכבות ההגנה הטבעיות שלו, לדלדול של שכבות השומניות העוטפות את העור, פגיעה בחלבונים החשובים בתפקוד העור, ידיה בכמות הנזולים שבעור ופגיעה בתאי העור עצמם.
ולכן השימוש התכוף בחומרי חיטוי וניקיון עלולים לגרום לנו לעיתים לנזק הדרגתי לעור עד כדי התפתחות מצב דלקתי המתבטא באודם, גרד, יובש, קילוף עור, סדקים ואפילו מצבי זיהום חריפים.
לדלקת זו אנו קוראים "אקזמה" או "דרמטיטיס" - יש 2 מנגנונים עיקריים להיווצרותה שבדרך כלל שלובים זה בזה ולרוב קשה להבדיל בניהם - נזק עקב רחצת היתר (דרמטיטיס איריטנטית) או נזק הנגרם מתגובה אלרגית לאחד מחומרי הניקוי (דרמטיטיס אלרגית )
אנו חייבים להמשיך לחטא את הידיים אך בכדי למנוע את התפתחות הנזק חשוב לשמור על כפות הידיים: מומלץ להמנע משימוש בחומרי ניקוי המכילים חומרי שימור ותוספות הידועות כגורמות לנזק אלרגי כמו למשל חומר הקרוי קטון סיגי, פורמלין, פראבנים, פרגרהס ועוד…
מומלץ להשתמש בסבונים כמה שיותר טבעיים ועדינים , בעלי רמת חומציות גבוהה , ph 4 ומטה.
ללא חומרים משמרים, ללא חומרי צבע, ללא חומרי קצף
האלכוהול דווקא נחשב בטוח לשימוש מבחינה אלרגנית ורק נדיר שהוא יגרום לתופעות לואי משמעותיות אך יש להקפיד לרכוש תכשירים שאינם עמוסים בתוספים אלרגניים ומומלץ לקרוא היטב את רשימת המרכיבים ingiridients ולבחור באלכולג'ל בהתאם
יובש הוא אחד הגורמים העיקריים לנזק העורי
ולכן אני ממליץ על שימוש בקרמי לחות או שמנים לשמירה מפני יובש לאחר שימוש בסבונים או באלכוג'ל המייבשים את העור - אך שוב זכרו גם בקרמי לחות יקרים ומפורסמים עלולים להיות חומרי מעוררי אלרגיה, אז בידקו טוב את התכולה.
כמו כן יש להשמר משימוש יתר בככפות, הכפפות עשויות לגרום להחמרה גם עקב אלרגיה (כמו למשל בעת אלרגיה ללטקס/ גומי) או בשל העובדה שהן מונעות את אוורור הידיים והתנדפות האלכוהול מהן, לכן חשוב שהכפפות לא יהיו צמודות מדי ושהידיים יהיו יבשות מאלכוהול לפני שלובשים את הכפפות
במידה הבעיה בעור כפות הידיים לא חולפת חשוב להגיע לבירור וטיפול. ככל שהנזק מתמשך יותר והטיפול מתאחר - הדלקת עלולה להפוך לקשה ולכרונית יותר ולכן חשוב לאתר את הבעיה מוקדם
בעת הייעוץ הרפואי אני בוחן את סוג הבעיה ומציע למטופל צורות אחרות לרחצת וחיטוי הידיים
במיקרים רבים אני מתחיל בטיפול נגד הדלקת ומבצע במקביל בירור אלרגי בכדי לנסות ולזהות מאילו חומרים על המטופל להמנע בכדי למנוע את הנזק לכפות ידיו
חי, צומח, דומם והממלכה החדשה ... סיפור על החיים
--------------------------------------------------------------
אנחנו משחקים הרבה עכשיו בבית, בהסגר, ב"חי צומח דומם" ובכדי לנצח מרמים , מבלבלים ומתווכחים המון…
אחד הויכוחים הגדולים מתרחש תמיד כשמגיעים לאות ו' האם וירוס (הקורונה) הוא חי ? צומח ? או דומם !!??
הסוגייה הזו מטרידה אותי כבר מנעורי, אז הפעם החלטתי לפתור את הדילמה הנצחית הזו אחת ולתמיד.
האמת שאפילו הביולוגים שאמורים להיות מומחים במדעי החיים ממשיכים להתווכח מהם בעצם חיים ?
במאה ה 19 כשגילו שבעלי החיים, הצמחים ואפילו החיידקים מורכבים כולם מתאים החליטו שהתא היא יחידת החיים - ולכן כל מה שאינו תא אינו חי - וההגדרה הזו מלווה אותנו עד היום.
אבל אני, עוד במאה הקודמת, ככשלמדתי ביולוגיה בתיכון, התאכזבתי שמושג כה מרתק כמו חיים אפשר לתחום לקוביה קטנה שנקראת תא.
אז בוא ניזכר מהו תא: זו מעטפת המכילה מטען גנטי ומנגנונים המשמשים לשיכפול התא, לשמירה על המאזן הביוכמי שלו ועל הפקת אנרגיה.
והוירוסים ? הם אינם בנויים כתא זה רק מטען גנטי קטן המוקף במעטפת פשוטה. הם חודרים לתא החי ומנצלים את מנגנוניו כדי לשכפל את עצמם - ולכן רוב הביולוגים סירבו להכיר בהם כיצורים חיים.
אבל אם נסתכל על תאים אחרים נראה שלא כולם באמת עצמאיים רבים הם טפילים החודרים לתאים שלנו ומתרבים על חשבוננו, כמו למשל חיידקי קדחת הבהרות : יש להם אמנם דנ"א משל עצמם אבל הם חסרי תא ומשתמשים בתאים שלנו (ובדרך גורמים לנו קדחת)
אז אולי ההגדרה הזו של צורך בתא בכדי להגדיר חיים, לא כל כך מוצלחת? ואולי גם לוירוסים מותר לקרוא חיים ?
אמנם לוירוסים אין תא אך בהחלט יש להם מטען גנטי והם יודעים להשתכפל וגם עליהם פועלים כללי הברירה הטבעית הדרוויניסטית. הם מסוגלים לההשתנות ולהתאים את עצמם לסביבה או למאכסן חדש כמו למשל וירוס הקורונה שהתאים את עצמו לבני האדם במקום לעטלפים.
כשהמציאו את המשחק "חי צומח דומם" היו רק 2 ממלכות בעולם הטבע: ממלכת החי וממלכת הצומח, אך בהדרגה נוספו גם ממלכת החד תאים האצות והפטריות אך את הוירוסים לא הסכימו הביולוגים לכלול בשום ממלכה ווהם נותרו ללא זהות ודגל.
והנה ב 2013 התגלה וירוס מפתיע מאד - בניגוד לאחרים הוא היה גדול כמו חיידק ועם מטען גנטי של 2500 גנים ( לוירוס השפעת רק 7 גנים ולקורונה רק 30) . הביולוגים המופתעים הבינו שהגילוי הזה יפתח את תיבת פנדורה של הויכוח הישן האם וירוסים הם חיים ? הוירוס זכה לשם "וירוס הפנדורה" והויכוח אכן הוצת מחדש.
*אני חושב שכעת כשאנו עומדים בפתחה של המגיפה הויראלית הגדולה ביותר בימי חיינו, אין לנו שום ברירה אלא להפגש עם נציגי ממלכת הוירוסים (יורשי הכתר / הקורונה) ללתת להם לשטוח את טענותיהם, לחלות קצת, להבריא, ולהכיר בזכויותיהם כיצורים חיים לכל דבר - ורק אז אולי תשקוט הארץ והשלום יגיע.*
לקינוח, טיפ מרב אומן ב"חי צומח דומם" : מי שלא השתכנע שוירוס הוא חי מוזמן לכתוב באות ו' את ויסקצ'ה, וומבט, ולבי, ויקוניה, וורדית סיני - העיקר לא לריב…
תשמעו סיפור :
סיפור שהוא קוקטייל של מתיקות מרירות ואלכוהול, סיפור חובק עולם: מהגונגלים בפרו דרך רומא וסין, והכי חשוב זה סיפור שקשור לוירוס הקורונה.
הסיפור מתחיל ברומא של המאה ה ה 17, היא אז חם מאד באיטליה ובביצות שהקיפו את רומא, חגג יתוש האנופלס שעקיצותיו מעבירות את מחלת המלריה. רבים נפגעו ממנה אפילו האפפיור ! - זו היתה מגיפה של ממש.
באותה העת גילו הארופאים את דרום אמריקה ואחד המהגרים הראשונים לאירופה היה צמח הקינין, שהגיע הישר מהג'ונגלים של פרו. מיד עם הגעתו לאיטליה ניסו להשתמש בו כנגד המלריה וההימור הוכיח את עצמו - הוא באמת עזר.
למעשה ההצלחה הייתה כה גדולה שהבריטים ניצלו את יעילותה של התרופה בכדי לכבוש את אפריקה והודו מוכי המלריה, בקלות ובאין מפריע.
החיילים הבריטים נהגו לשתות תמצית מהצמח בעת שהותם באפריקה והודו בכדי להגן על עצמם, אך המרירות הייתה נוראית וכיאה לקולוניאלים אניני הטעם, הם הוסיפו לו סודה, שמו לימון, המתיקו אותו עם סוכר וקראו לו "טוניק".
אך גם הטוניק נותר מריר מדי - לכן לא נותרה לבריטים כל ברירה והם המשיכו ומהלו אותו גם באלכוהול - ואנחנו זכינו לקוקטייל האלמותי "ג'ין אנד טוניק"
עם השנים הופקו מהקינין החומרים הפעילים כתרופות של ממש: כלורוקווין או הידרוקסיכלורוקוין קראו להן ושתיהן משמשות לטיפול במלריה אך נמצאו להם גם שימושים רבים אחרים כמו למשל טיפול בהפרעות קצב של הלב וטיפול במחלות אוטואימוניות כמו מחלת הזאבת.
ב 2003 בשיאה של מגפת הסארס הראשונה העלה ד"ר אנדרה סברינו רופא איטלקי מרומא (כל הדרכים מובילות לרומא) שהקינין עשוי לעזור גם כנגד וירוס הקורונה ! אבל עוד לפני שהספיקו להשתמש בקינין חלפה לה מגפתה סארס כאילו לא הייתה…..
בסוף 2019 עטלפים סינים שסבלו כנראה מנזלת ושיעול טורדני העביירו לנו את וירוס הקורונה החדש ומגפת הסארס שבה והתפרצה במלוא תפארתה בדמותו של COVID19
הרופאים הסינים מצאו עצמם נאבקים מול נגיף קטלני במיוחד ללא כל כלי נשק אבל אז הם נזכרו במאמר האיטלקי והחלו להשתמש בקינין כנגד וירוס הקורונה וכיום היא הפכה לתרופה החשובה ביותר בטיפול בוירוס.
אז נחזור לקוקטייל שלנו "ג'ין וטוניק" 🥃= יש בו את כל המרכיבים החשובים בטיפול בקורונה : אלכוהול בריכוז גבוה (כמעט כמו באלכוג'ל 😉) , לימון (הרבה ויטמין סי 🍋) וקינין של המלריה שבולם גם את וירוס הקורונה 🦇.
הקוקטייל פשוט להכנה ואפשר לשתות אותו גם בבידוד, ואפילו בחורף (בתנאי שמוותרים על קוביות קרח)
ויש אפילו ג'ין ישראל לגמרי (לא מימי המנדט) של מזקקת הויסקי מילק & האני התל אביבית
רק לזכור שהאלכוהול מזיק לבריאות וכל מה שכתבתי הוא רק כדי לשעשע, וללמד היסטוריה - הפעם זו לא המלצה רפואית !!!
עודף היגיינה גורם לאלרגיה ומחליש את המערכת החיסונית
-------------------------------------------------------------------
מחקר ישראלי מספק הסבר נוסף מדוע אנשים החיים באזורים הנגועים בבילהרציה ובמחלות טפילים אחרות סובלים פחות מאלרגיה
אנשים החיים באזורי העולם הנגועים בטפיל הבילהרציה(הנראה בתמונה) ובמחלות טפילים נוספות סובלים פחות מאלרגיה. השאלה מדוע זה כך עומדת במרכזו של מחקר חדש שבוצע על ידי צוות ישראלי ופורסם במהדורת דצמבר 2019 של ה-EMBO report, כתב העת של החברה האירופאית לביולוגיה מולקולרית.
